הדבר האחרון שאלי והארי (גרפיקאית ומוסיקאי צעירים ומעודכנים) ציפו לו, כשחיפשו בית שכור, הוא למצוא את עצמם בתוך תפאורה של אופרת סבון משנות ה-70. אך זה בדיוק מה שהמתין להם בשכונת ברונסוויק המלבורנית: ביתה של גברת איטלקיה קשישה, שהותירה בו חותם אישי כבד, לפני שעברה לבית אבות. "זה מצחיק", נזכרת אלי. "ראינו שם כל כך הרבה אנשים עם מבטים מוטרדים, שלא הצליחו להתחבר לאריחי שנות ה-70, לקירות עם חיפויי האבנים הקטנות, לבידה וכו, בזמן שבעינינו הבית הזה היה פשוט מקסים". גם העובדה שמשפחתה של בעלת הבית התעקשה להשכיר את המקום עם הריהוט הקיים לא הרתיעה את בני הזוג. הם איפסנו חלק מהרהיטים במחסן, אבל השאירו את פינת האוכל וחדר השינה כפי שהם. אלי והארי אוהבים קיטש איטלקי ישן ואוסף הרהיטים המשומשים והאקססוריז הנוסטלגיים שלהם השתלב בטבעיות בחלל. ואילו החיבור בין סגנונם האישי לעיצובו המקורי של הבית הוליד תוצאה מבריקה למדי.
הצילומים נלקחו מכאן.
.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה